"תמסור לו כבר..."
"תזרוק, תזרוק, אתה פנוי..."
"אתה רואה, אתה רואה? איזה יופי הוא משחק... נכון שהוא תותח?"
אבא די... כן כן, גם אמא, אבל בכדורסל זה בעיקר האבא, שיודע בדיוק מה הבן או הבת שלו צריכים לעשות כדי שכל הקבוצה תשחק טוב יותר: רק למסור לו את הכדור ושהוא יקלע.
והילד מסתכל על אביו,
ומסנן לעצמו:
אבא די...
תן לשחק בשקט.
האמת, במשך שנותיי כמאמן לא נתקלתי בהורים רבים שמתערבים לי בקבוצה. אני זוכר שכשאימנתי נערות, הורי הקבוצה התחילו לגעור בהן מהקהל על כך שהן משחקות כל כך גרוע. עזבתי את הספסל באמצע המשחק, הלכתי ליציע שבו הם ישבו, והודעתי להם שהם מוזמנים להישאר ולעודד את בנותיהם, או לעזוב את האולם.
הם הביטו בי, התנצלו ושינו את יחסם לבנות שלהם.
כשהייתי מאמן צעיר יותר, היה אבא אחד שלאורך כל המשחקים לא נתן לבן שלו לעשות פעולה אחת בלי הערה. בסוף אחד האימונים פניתי לאותו "אב תומך" ושאלתי אותו במה הוא עובד.
הוא ענה לי שהוא מנהל בנק בכיר.
שאלתי אותו אם הוא עומד מאחורי העובדים שלו כל הזמן ומעיר להם על כל פעולה.
הוא הסתכל עליי ואמר: "אם הייתי מנהל כזה, לא היו לי עובדים. כולם היו עוזבים..."
"אז למה אתה מצפה שהבן שלך יתפקד כשאתה כל הזמן מעיר לו?" שאלתי אותו.
"זה לא אותו דבר," הוא ענה (כמי שיודע דבר מה בספורט), והוסיף: "הוא יצטרך להתמודד עם קריאות כאלה כל הקריירה שלו. אני מכין אותו לזה." האב המשיך ונתן טיעונים לגישתו.
"נכון," עניתי לו, "הקהל ירד עליו ויצעק לו בוז על כל טעות. לכן כל כך חשוב שיהיה מישהו שהוא יוכל להישען עליו ולסמוך עליו. זה לא יהיה המאמן, וזו לא תהיה ההנהלה. זה חייב להיות אתה. כך הוא יוכל להתמודד עם כל האתגרים שצפויים לו בעתיד כשחקן כדורסל. תהיה עוגן, אל תהיה הסופה. תהיה אבא שלו," אמרתי לו.
האב לא ענה לי, לקח את הבן שלו ויצא מהאולם. עברו כמה משחקים עד שהוא חזר ליציע, וכשהסתכלתי עליו ראיתי כמה הוא מתאפק שלא "לייעץ" לבנו תוך כדי משחק. בסוף המשחק הוא הנהן לי בראשו לשלום.
בקבוצות מסוימות היו לי הורים שהיו גם חברים בהנהלה. אני חייב לציין שברוב המקרים אף אחד מהם לא התערב לי, ולרוב הם אף תמכו ב"פעולות החינוך" שלי עם ילדיהם. היה לי אפילו מקרה שבו הורה ישב בוועדת המשמעת כשהעליתי אליה את הבן שלו, כי הוא התנהג בחוצפה, והבן הושעה לשבוע. זה מאוד תלוי בהורים וביחסים באגודה.
אבל מקרה אחד כן זכור לי: חבר הנהלה, שהבן שלו שיחק אצלי, בא אליי ואמר: "אתה חייב לשחק טקטית כך וכך..." (לא זכורה לי בדיוק עצתו). הוא טען בתוקף שהוא כבר עשרים שנה רואה כדורסל, הוסיף שהוא מבין בזה, ושאני חייב לעשות כך וכך.
עניתי לו: "אני כבר עשרים שנה רואה את הסרט הערבי בימי שישי בערב (אז היה דבר כזה), וזה לא אומר שאני מבין ערבית." הוא עזב את השיחה בכעס. מאז לא שמעתי אותו מתלונן (למעשה, הוא הפסיק לדבר איתי בכלל :).
במקרה אחר, הורה התלונן שאני לא עושה תרגילים לבן שלו לקליעה, והוא קלעי מצוין (באמת היה קלעי מצוין). אמרתי לו שאני מנסה לפתח אותו כשחקן תלת ממדי: את הקליעה כבר יש לו, ואני מנסה לפתח אצלו אלמנטים נוספים במשחק, כדי שיוכל להיות משמעותי יותר כשישחק בבוגרים. ההורה הבין שאני מנסה לפתח את הילד שלו, ושזה לא נעשה כדי לפגוע בו אלא להפך.
וכמובן, המקרה הקלאסי: אמא פנתה אליי בטענה שלא מוסרים לבת שלה כדורים במשחק, ושהיא רוצה לעזוב. פנייה כזו קורית בעיקר בגילאים הצעירים, כששחקניות ושחקנים לא מצליחים להשתחרר לקבלת כדור. במקרה כזה כדאי לקחת את האחריות על עצמכם, להבטיח להורה שתלמדו את הבת או הבן להשתחרר לקבלת כדור, ואכן לעשות זאת.
במקביל, פנו לרכז שלכם ובקשו ממנו למסור לה או לו את הכדור יותר.
אז מה אנחנו, כמאמנים, יכולים לעשות כדי שהמעורבות של ההורים לא תהפוך להתערבות?
- לעצור כבר בהתחלה:
זיהיתם בעיה כבר בהתחלה? פעלו לעצור אותה: בשיחה עם הילד, או בהתייעצות עם המנהל המקצועי שלכם או עם איש מקצוע, יחד עם ההורה.
לעיתים נדירות יש לפעול להרחקת הורה שיוצא משליטה ולהודיע לו שהוא אינו רצוי, ובמקרים נדירים, אם אין ברירה, להודיע שהילד לא יכול להמשיך כך. - פגישה משולשת:
באגודות רבות ההנהלה לא אוהבת שמאמנים מקיימים קשר ישיר עם ההורים, ודורשת לעשות זאת רק באמצעות המנהל המקצועי או אחד המנהלים. ייתכן שבמצבים מסוימים זה נכון, אבל אני מאמין בפגישות בלתי אמצעיות, שבהן המאמן, ההורה והילד נמצאים בחדר אחד ומלבנים בעיה זו או אחרת.
חשוב מאוד לשים את הדברים על השולחן בצורה פשוטה וברורה, ואפילו לסכם את השיחה בכתב. - הגדרת משימות:
הורים מתערבים הם לרוב הורים שאכפת להם. נסו לגייס אותם למטרות קבוצתיות. הם עושים את מה שהם עושים כי הם לא יודעים איך לתעל את האנרגיות שלהם. תנו להם משימות כמו: "דבר עם כל ההורים ותביא אותם למשחק הבא שלנו", או "יש יום הולדת למנהל הקבוצה, נסה לארגן לו משהו יחד עם כל הקבוצה", וכן הלאה.
אם הורה מגיע לכל אימון, בדקו אפשרות שהוא ממש יעזור לכם בהכנת האימון, כמו סידור האולם או טלפונים לילדים שמאחרים. - רפואה מונעת:
רצוי לקיים כבר בשלב מוקדם של העונה שיחה עם כל ההורים, ולהגדיר מטרות שאינן בהכרח הישגיות,
כמו למשל להיות ממושמעים יותר או לבנות קבוצה מלוכדת: מטרות שהן ערכים אוניברסליים ולא בהכרח תוצאתיים. - שתפו את ההורים:
קיימו ימים מרוכזים להורים, שבהם תחשפו אותם לפילוסופיית האימון של המועדון שלכם ולמטרות המועדון, תוך הדגמות במהלך האימון של ילדיהם.
הביאו אנשי מקצוע וקיימו השתלמויות להורים, כדי שידעו כיצד להתמודד עם מצבים שונים שילדיהם נחשפים אליהם. - דף הנחיות להורה
כאמור, הורים רבים רוצים לעזור אך לא יודעים איך. אני ממליץ לבנות דף הנחיות להורה, שבו מפורטות המלצות כיצד לעזור לילד. מומלץ לנסח אותו עם איש מקצוע, כמו פסיכולוג, שיהיה חתום עליו, כדי לאפשר להורים להתייעץ איתו באופן פרטני. דוגמה לכך כתבתי כאן:
אין ספק שהורים יכולים להפוך לאתגר משמעותי בניהול קבוצה, אך הם יכולים להיות גם עזרה משמעותית ביותר במימוש הפוטנציאל. אשמח לענות על כל שאלה בנושא בקבוצת הפייסבוק שלנו.
בהצלחה, יועד אגמון
האקדמיה לכדורסל ברשת
להזמנת הספר עולמות מופלאים, לתרגילים נוספים ולהבנה רחבה יותר של השיטה
