שחקנים עם בעיות קשב וריכוז בקבוצה שלכם יכולים להיות מטרד לא קטן. הם אינם מרוכזים, הם מפריעים לכולם, והבעיה הגדולה ביותר… זו אינה אשמתם!
מכיוון שהתופעה הולכת ומתרחבת ומקבלת לגיטימציה מצד המערכות השונות, יש צורך למצוא פתרונות טובים יותר מאשר "שב בצד", "אתה לא תשחק היום" או "תביא את ההורים שלך לאימון הבא".
אז מה קורה אם בקבוצה שלכם יש ילדים שמוגדרים עם הפרעות קשב וריכוז?
ראשית, במקום להגדיר זאת כבעיה… לא, אני לא אהפוך זאת לאתגר. היום, "בזכות" ה NLP, מגדירים מחדש בעיות והופכים אותן לאתגרים, אבל לא כל "בעיה" היא אתגר!
לדעתי זו גישה מוטעית, כי יש בעיות שהן בעיות בהגדרה ואינן אתגר, ויש בעיות שאני יכול לבחור לא לפתור אלא לדלג מעליהן. לא כל בעיה היא אתגר!
מצד שני, בגלל כל התקינות הפוליטית שהשתלטה על מחוזותינו, צריך ללכת על קצות האצבעות ולא לקרוא לילד בשמו (תרתי משמע),
ובמקום לפתור את הבעיה, מתעלמים ממנה.
אז לפני הכול יש להגדיר:
בעיות קשב וריכוז אינן בהכרח בעיה!
אני רואה בחלק מהן מעין התאמה של הדורות האחרונים לעולם שסביבנו,
עולם שהופך מהיר יותר, חד יותר וברור פחות.
רק אם נבין שזהו יתרון לאנשים שחיים כך, נוכל לתת פתרונות מתאימים.
היכולת של ילד לקלוט בעת ובעונה אחת אין ספור דברים ולהתייחס אליהם היא, לדעתי, יתרון שעשוי לשמש אותנו יותר ויותר בעתיד (אם לא נשמיד זה את זה עד אז…).
החוכמה היא לרתום את היכולת הזו ולהפוך את הילדים האלה לשחקנים טובים יותר, לטייסי קרב חדים יותר ולאזרחים יעילים ומועילים יותר בעתיד.
אחרי שאמרתי זאת, עדיין יש למצוא פתרונות יעילים ולספק למאמנים כלים להתמודד עם הבעיה שנוצרת באימונים המשמימים שלנו, כדי שהאבולוציה הבאה שלנו לא תכה בנו בפרצוף בכל אימון.
יש טכניקות רבות, פשוטות וטובות לטיפול בבעיה. אחת הטעויות היא לעצור שוב ולהסביר, ושוב לעצור ושוב להסביר לכוווולם. במקום זאת, אני מציע ללמד ולהראות להם את התנועה ולתת להם להתנסות בה.
אחרי כמה דקות, חלקו אותם לשניים עד ארבעה סלים לפי קבוצות,
כלומר לפי נקודות הקושי שלהם:
קבוצה שבכלל לא מצליחה תעבוד על מרכיב אחד.
קבוצה שמצליחה, אבל לאט, תעבוד על המהירות שבתנועה.
קבוצה שעושה זאת מצוין תאותגר במשהו מורכב יותר באותו יסוד.
וקבוצה רביעית תעבוד על בעיה שחוזרת על עצמה.
המאמן עובר מקבוצה לקבוצה ועובד לפי הקושי של כל קבוצה.
שחקן שהצליח ליישם הכול עובר לקבוצה שעושה זאת מהר יותר.
שחקן שעושה זאת טוב אבל צריך לשים דגש מסוים עובר לקבוצה של הדגש.
אחרי עשר דקות, או באימון הבא, אתה בודק שוב היכן כל אחד נמצא ומחלק אותם מחדש לקבוצות.
כך בכל פעם רוב הקבוצה עובדת, וכל אחד מקבל את הדגשים הרלוונטיים לו ולא משתעמם למוות.
אבל… "הם ייפגעו כי הם יהיו בקבוצה החלשה…"
נכון, ייתכן. לא יזיק להם להיפגע, ובלבד שהפגיעה קורית במקום מוגן ותומך!
מניסיוני, ברגע שהילדים מתרגלים לעבוד כך, הם מבינים שפעם הם בקבוצה של ה"מתקדמים", כי את היסוד הזה הם קלטו, ופעם הם בקבוצה החלשה יותר, כי ביסוד הזה הם מתקשים. בנוסף, אני ממליץ לא ללמד את כל הכדורסל באימון אחד. במקום זאת, קחו שלושה מרכיבים שחשוב לכם להטמיע, למשל:
שינויי כיוון מאחורי הגב, קליעה, ומסירה מהירה או מגוון כניסות צעד וחצי.
במשך כל השנה עבדו על שלושת המרכיבים האלה חמש עד עשר דקות בכל אימון. לא משנה מה המצב בליגה, בכל אימון הקדישו עשרים עד שלושים דקות לשלושת המרכיבים האלה ולהיבטים השונים שלהם, ורק הוסיפו להם בכל פעם אלמנט נוסף על הבסיס שנוצר.
המלצה נוספת… תקצצו בשיחות. הילדים האלה שבעי שיחות, כולם משוחחים איתם:
שהם לא ממצים את יכולותיהם / שאתם מאוכזבים מהם / שאתם ממש ממש ממש מרוצים מהם… עזבו אותם, באמא שלכם, תנו להם לרוץ, לזוז, להתפרק. תפסיקו "לכווץ" להם את המוח.
אחד המרצים שלי היה אומר:
"לשאלות מורכבות יש הרבה תשובות פשוטות לא נכונות".
בעבודה עם אנשים אני לא מאמין בגישה גנרית. זה מאוד אינדיבידואלי, יש המון מרכיבים שמשחקים תפקיד, ולא תמיד יש לנו, המאמנים, את הפתרונות בארגז הכלים. לאורך השנים היו לי קבוצות קשות והיו לי קבוצות כיפיות, ולרוב זה פועל יוצא של שחקן או שחקנית אחת או שתיים שמשנים את כל האופי של הקבוצה.
יש לתת לאותם שחקנים אתגרים שמתאימים להם (כן, יש דברים שהם באמת אתגרים). אותה הפרעה יכולה לנבוע מסיבות שונות. מספיק שכולם נמצאים באותה מסגרת לימודית (כיתה או שכבה), ולמעשה אתה מקבל את הריקושטים מיום הלימודים שעבר עליהם ולא משהו שמתפתח בקבוצה. ייתכן שאתה נותן להם דברים מורכבים מדי (כבר יצא לי לראות אימוני תיאום שלשות בהתקפה לקבוצות ילדים שהיו בשלב של "לרוץ בלי ליפול"…), ומצד שני ייתכן שהאימונים אינם מאתגרים את השחקנים וגורמים לשעמום ולאובדן ריכוז. נסו לבדוק, למשל, מה קורה כשמישהו אחר מעביר את האימון, קולגה או מנהל מקצועי. האם גם אז הם מאבדים ריכוז?
מה קורה כשהם בתחרות? האם גם אז הם מאבדים ריכוז?
מניסיוני, תחרות היא טריגר מצוין לחבר'ה האלה להפוך לחלק מהקבוצה, ובלבד שהאתגר בתחרות אינו גדול ממידתם וממידת הלמידה שלהם.
למשל, במרוץ שליחים שבו:
הקבוצה שהגיעה ראשונה מקבלת נקודה אחת.
הקבוצה שביצעה את התרגיל הכי נכון (או שקלעה הכי הרבה סלים) מקבלת נקודה.
הקבוצה שעודדה הכי הרבה מקבלת עוד נקודה.
הקבוצה שהתיישבה הכי מהר ובשקט מקבלת עוד נקודה.
בהגדרה אחת קיבלתם גם רצון ליישום מקצועי וגם רצון להתנהגות חברתית וספורטיבית חיובית.
בסוף התחרות מחלקים את כל ארבע הנקודות ויוצאים שוב לתחרות הבאה.
נסו למצוא את הכפתורים שמפעילים ומכבים את "הרעש" בקבוצה. לרוב הכפתורים ברורים וקלים לתפעול, אבל מפעם לפעם אנחנו נתקלים בקבוצה שהכפתורים שלה מתחבאים. אפשר "לתכנת" את הכפתורים האלה ולרתום אותם לעשייה ולהתקדמות באמצעות תחרות ולחץ חברתי. זכרו תמיד: כמעט בכל המקרים, הילדים לא באמת רוצים לא להצליח או להתנהג לא טוב, כי חשוב להם להיות חלק מהקבוצה, אבל לא תמיד הם יודעים איך. נכון, זה לא פשוט, אבל אם זה היה פשוט, כל אחד היה הופך למאמן, ולאף אחד מאיתנו לא היו משלמים.
בשורה התחתונה: אל תטביעו תוויות. תנו צ'אנס, שוב ושוב ושוב. כל עוד הילד רוצה, תנו צ'אנס. מצד שני, היו קשובים למה שקורה בקבוצה. אם אתם מאבדים שליטה, התייעצו עם איש מקצוע: מאמן מנוסה יותר, פסיכולוג ספורט, מנהל מקצועי… או בן או בת הזוג שלכם.
לסיכום: אנשים שמוגדרים כבעלי הפרעות קשב וריכוז הם לרוב בעלי "יכולות קשב וריכוז". אמנם קשה להם לסנן את המידע שמפציץ אותם, אבל היכולת הזו יכולה להפוך למשמעותית ביותר, אם נדע ללמוד לסנן אותה ולשלוט בה.
הרחבה על הנושא אפשר למצוא בספר שלי "עולמות מופלאים", בפרק "האבולוציה של התודעה".
שם תמצאו רעיונות נוספים לאימון ותרגילים משמעותיים עבורם.


אשמח לענות על כל שאלה בקבוצת הפייסבוק
סוגיות בלימוד ואימון כדורסל
להזמנת הרצאות בנושא אפשר להתקשר לטלפון 0506616157
בברכה, יועד אגמון
האקדמיה לכדורסל ברשת
















