החיים בכוורת הזום מאתגרים את כולנו וחוסר הידיעה מתי וכיצד הכל יסתיים לא מוסיפה לנו אנרגיה, אנו מוצאים עצמנו מנסים למצוא פתרונות יצירתיים לבניית שגרה חדשה, שונה, אחרת.
מתי נחזור לשגרה? האם השגרה שנחזור אליה תראה דומה למה שאנו זוכרים שהייתה לפני שנה? או שמה עלינו ללמוד להתרגל לשגרה חדשה ולעתיד השונה ממה שהורגלנו בעשורים האחרונים?
כשאנו לא יודעים מה צופן לו העתיד אנו יכולים ללכת לעבר ולראות מה עשו אבותינו "ביציאה ממצרים" ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאנושות יודעת להגיב למצבים משתנים, תרבויות קמו ונפלו, ערים ננטשו ונבנו אך בכל פעם שנוצר משבר הוא היווה בסיס לקפיצה הבאה שלנו כפרטים וכחברה אנושית.
נכון, בדרך אנשים הלכו לאיבוד, כמו בכל תהליך, אך בסופו גם באתגרים הכי גדולים ידענו כחברה לצמוח מהמצב ולהפוך את הלימונים ל…פאי לימונים.
מה תפקידנו כמאמנים, כמובילי דרך?
כמו תמיד אנו צריכים להחליט בינינו לבין עצמנו האם אנו חלק מהבעיה או חלק מהפתרון. האם אנו נותנים השראה לשחקנים שלנו, להמשיך לעבוד, להתאמן, להשתפר ולקוות מצד אחד אך גם להתכונן לבאות וזה לא פשוט!
קל מאוד לעזור לאחרים כשאנו לא נמצאים במצוקה אישית, כלכלית, חברתית… אך מאתגר יותר כשאנו נמצאים בעצמנו במצוקה.
כיצד אנו נכנסים מתחת לאלונקה ועוזרים לשחקנים שלנו להתמודד עם המצב, לצאת חזקים יותר וטובים יותר?
כל מי שעשה מסע אלונקות בצבא יודע, שלרוב, הדרך הטובה ביותר לעזור לעצמך באתגר הוא לעזור לאחרים, לחברים שלך, לדחוף את החבר שלך קדימה. ברגע שזה קורה אנו בעצמנו מתמלאים אנרגיות חדשות וכשזה קורה זה מדבק.
אנו נמצאים בפתחו של עולם חדש עם חוקים חדשים, כמאמני כדורסל התרגלנו אחת לתקופה לראות את חוקי המשחק משתנים ומהר מאוד למצוא דרך להפוך אותם ליתרון שלנו.
אני זוכר בתקופה שהכניסו את קו ה-3 נקודות רבים מאיתנו שאלו "בשביל מה זה טוב", "למה צריך את זה"? או כשהעבירו את שעון 30 השניות ל-24… "זה יהיה משחק שכונתי", "התפקיד של המאמן יהיה מיותר" ועוד…
אך מהר מאוד למדנו להשתמש במצב שינינו, פאזה והפכנו את השינוי ליתרון שלנו.
דווקא היכולת הזו שלנו כמאמנים, להגיב מהר למצבים משתנים, להתרגל אליהם ולהפוך את השינוי ליתרון שלנו על פני היריב, הגמישות המחשבתית הזו שכולנו מתרגלים כל שנה, (בארץ כמעט מדי שנה כשמשנים לנו את חוקי ההגנה, גובה הסל, גודל הכדור, שיטות ההגנה ועוד כהנה וכהנה.)
דווקא זה יכול להוות לנו יתרון כמאמנים, להוות מגדלור של שפיות ויצירתיות בתקופה מאתגרת זו.
הקורונה הולכת להשאר כאן עוד תקופה ארוכה, היא שינתה אצלנו דרכי חשיבה ודרכי תקשורת בזמן קצר מאוד, ואילצה אותנו להתרגל לאפשרויות חדשות, אך דווקא ההשלכות שלה יכולות להוות קרש קפיצה מדהים לעתיד לבוא.
אם נדע אנו כמאמנים להוביל את הידע, לנצל את הטכנולוגיות שנוצרו בעטיה, נוכל להוות בסיס איתן לסביבה שלנו ולהמשיך גם בעת הזו להיות אנשים משמעותיים לשחקנים שעובדים איתנו.
מאחל לכולנו שנדע לצאת מצידה השני של הקורונה, חזקים יותר ומשמעותיים הרבה יותר.
מזמנים להגיב להתיחס ולשאול
בקבוצת הפייסבוק שלנו
סוגיות בלימוד ואימון כדורסל
בהצלחה לכולנו
יועד אגמון – מאמן
