שיחה שהייתה לי לא מזמן עם שלושה מאמנים, שלא כל כך הבינו איך אני עובד עם שחקן 5 על קליעה לשלוש:
אני: …גבוה, 5, שחקן פנים, שקולע מבחוץ.
מאמן: גבוה קולע? אם הגבוה קולע, אז הוא בעצם 2… לא?
אני: לא, הוא שחקן 5 שקולע מבחוץ.
מאמן: אבל שחקן 5 לא יכול לקלוע מבחוץ?!
אני: מי קבע?
מאמן שני: כולם. זה ידוע: יש 2 שהוא קלעי, ויש 5 שהוא שחקן פנים.
אני: ותאר לך שיש לך שחקן פנים שיכול לקלוע מבחוץ… זה יכול לתת לך יתרון?
מאמן שלישי: מה פתאום, זה עושה בלגן.
אני: בלגן למי?
הם מסתכלים זה על זה… ואחד מהם עונה לי: לי ולשאר השחקנים בקבוצה, זה עושה בלגן.
אני: ואם היה לך קלעי שיודע לנעול בצבע, זה טוב בשבילך ובשביל הקבוצה?
מאמן שני: כן, יש לי שחקן כזה, גארד גבוה שיודע לנעול ב LP.
אני: ובמה זה תורם לקבוצה שלך?
מאמן שני: יש לקבוצה יותר אופציות לשחק.
אני: בדיוק… יש לקבוצה יותר אופציות, וזה נותן יתרון להתקפה על ההגנה.
מאמן: אז זה בעצם קלעי שיודע לנעול בצבע…
אני: לא, זה גבוה של 2.05 שנמצא בפנים ויוצא החוצה, כדי להכריח את הגבוה של הקבוצה השנייה לצאת לשלוש ולא לסגור לי את הצבע, כך ששאר הגארדים יוכלו גם לחדור.
מאמן: אבל זה עושה לי בלגן.
מאמן שני: זה עושה בלגן לקבוצה השנייה.
מאמן שלישי: אז לדעתך כל גבוה צריך לקלוע מבחוץ?
אני: כל שחקן צריך להיות מסוגל לקלוע מבחוץ, או לפחות לאיים. והוא לא מאיים אם הוא לא יודע שהוא יכול לזרוק מבחוץ…
אחרת הוא סתם "תחנת ממסר"… שמקבל כדור ומוסר הלאה. ומבחינתי, אם השחקן לא מאיים מבחוץ, הוא תוקע לי את המשחק.
מאמן שני: אז אצלך אין תפקידים? שחקן שמשחק 1, שחקן שמשחק 2 וכו'… מה הם משחקים?
אני: אצלי כולם משחקים כדורסל. לכולם יש אפשרות להוביל כדור, לקלוע מבחוץ, לחדור, למסור ולהוריד שחקן לצבע עם הגב לסל.
התפקיד היחיד שיש לי הוא רכז: PLAYMAKER, מנהל המשחק.
מאמן: אז הוא מוביל את הכדור?!
אני: לא, הוא מנהל את המשחק. הוא לא בהכרח צריך כדור כדי לנהל משחק.
מאמן: לא הבנתי…
אני: גם לשחקנים שלי לוקח זמן להבין את זה. לעיתים הם לא מבינים… ומתלוננים שיש בעיה של היררכיה.
אבל ברגע שהם מתחילים להבין, פתאום קורים דברים יפים, יפים מאוד!
מאמן שלישי: אבל זה טוב רק לקבוצות נוער, שבהן אתה רוצה לקדם שחקנים.
אני: לא! זה טוב לכל קבוצה שאני עובד איתה!
מאמן שני: אבל זה יכול לייצר מלכודת, כי המאמן של הקבוצה השנייה ייתן לשחקן הגבוה לזרוק ויסגור את השאר.
אני: נכון, אבל אז השחקן צריך לקבל החלטה אם להמשיך לזרוק, לחדור או למסור. ואם אני רואה שהוא לא במשחק, זו אחריות שלי להוציא אותו.
אבל רק ברגע שהוא יבין שהוא יכול לקלוע ושיש לו אישור לכך, המשחק שלו ושל כל הקבוצה ישתפר.
מאמן: זה טוב רק לקבוצות חכמות.
אני: זה טוב בעיקר לקבוצות עם שחקנים שמוכנים ללמוד. כי יש אצלי מה שנקרא "בחירת זריקות", וכל שחקן שמתחיל לזרוק אצלי במשחק צריך לדעת גם אילו זריקות הוא צריך לקחת ואילו זריקות הוא לא צריך לקחת (על כך במאמר נפרד). אבל הוא חייב לדעת שיש לו את האופציה.
השיחה המשיכה גם לנושאים אחרים, ובסופה אמרתי לעצמי שאני לא מבין את המאמנים שסגורים בסכמות, כאילו הם משחקים שחמט:
הפרש יכול לנוע רק 2+1, הרץ יכול רק באלכסון… אישית, אני מעדיף ליצור כמה שיותר "מלכות"… לקחת את החיילים שלי ולהפוך אותם ל"מלכות"…
לא רק שזה משתלב היטב במשחק החופשי שלי, אלא שברוב התרגילים שאני בונה אני מושך את הגבוה של הקבוצה השנייה החוצה,
ועל ידי כך פותח את הרחבה לשחקנים שחודרים.
טל ניר הוא שחקן שהגיע אליי אחרי שכל חייו שיחק כשחקן פנים. מאמניו (בליגת העל של בתי הספר ובליגה הלאומית לנוער)
לא אפשרו לו בכלל לצאת מ"הכלוב המוזהב" שנקרא "אזור הצבע".
אחרי כמה אימונים אישיים שעבדנו יחד, גיליתי שהוא מגיע בקלות מהשלוש, ואף הרבה מעבר לזה.
מצד שני, מחצי מרחק הוא מתקשה לייצר לעצמו יתרון, ובאזור הצבע הוא שולט יחסית היטב.
ביטלנו את אופציית הזריקה מחצי מרחק בזמן משחק.
בנינו מפת זריקות שממנה הוא יכול לקחת זריקות בלי לחשוש, ובמצבים אחרים בזמן משחק הוא לא לוקח זריקות.
זהו אחד האימונים עם טל, שבו אפשר לראות טכניקה מסוימת שהחלטתי שיכולה לעזור לו בזמן משחק
בסוף הסרטון אפשר לראות קטע מהיר מאימון אחר בנושא תפיסת עמדה והטעיות בצבע.
אבל על כך בהזדמנות אחרת.
בהצלחה, יועד אגמון
האקדמיה לכדורסל ברשת


















