2.4

1. בזבוז כספי ציבור
2. חוסר עניין של הציבור בצפייה בכדורסל נשים
3. אם לכדורסל נשים כן, אז גם לבדמינטון נשים
4. אין ערך בכך שהמדינה תעניק מענקים כספיים לפעילות ספורט
5. אם כדורסל הנשים יקבל, למה שלא גם ענף הבדמינטון?

אנסה לענות על השאלות האלה ועל אחרות, ולהסביר מדוע יש חשיבות עליונה לכך שהמדינה תשקיע בכדורסל הישגי לנשים.
ראשית, הרשו לי להפנות אתכם למאמר קצר על ההבדלים בהגדרות: הספורט העממי, ההישגי, התחרותי והבינלאומי.

חוסר עניין ציבורי:
לכל הטוענים שאין במשחק הכדורסל לנשים, ובכדורסל ההישגי לנשים, עניין לציבור,
הרשו לי להביא נתונים מאתר איגוד הכדורסל (נכונים לשנת 2016):

• עניין ציבורי: בכדורסל לנשים פועלות 40 ליגות תחרותיות, מגיל 12 ועד בוגרות (בלי ליגת העל).
  בכל ליגה כזו פועלות כעשר קבוצות, ובכל קבוצה כעשר שחקניות. בסך הכול:
  כ 4,000 שחקניות פעילות בענף הכדורסל התחרותי.
  כל מועדון מפעיל היום בית ספר לכדורסל לגילאים הצעירים יותר, כך שאפשר להכפיל את המספר הזה ולהגיע בקלות ל 8,000 ילדות ונשים שמשחקות כדורסל. זאת עוד בלי להחשיב את ליגת מקומות העבודה, שגם בה כדורסל הנשים הוא הענף המוביל עבור נשים. וכך אנחנו כבר מגיעים ליותר מ
  10,000 נשים הפועלות בענף הזה.
  אם לא יהיה לשחקניות הצעירות האלה לאן לשאוף, הענף הזה ייעלם.
  עובדה: זהו הענף התחרותי מספר 1 לנשים בארץ.

• אינטרס לאומי:
  במדינה שבה נשים נדרשות לשרת בצה"ל,
  במדינה שבה נשים רוצות לשרת ביחידות קרביות,
  במדינה שחרטה על דגלה כבר בראשיתה "שוויון הזדמנויות מלא",
  מדינה כזו צריכה נשים אסרטיביות, חזקות ומובילות.
  וכאמור, אין ספורט תחרותי כמו ענף הכדורסל, שהוא היום (למרות הכול)
  המוביל הלאומי בתחום הספורט לנשים (בהישגים, בחשיפה ובכמות הספורטאיות).
  מדינת ישראל חייבת לאזרחיותיה יחס אחר מזה שהיא מעניקה היום,
  ועליה להפוך את הכדורסל לנשים לספורט לאומי ולהשקיע בו תקציבים!
  שחקנים ושחקניות צעירים שמסיימים מסגרות ספורט תחרותיות הופכים לאזרחים טובים יותר, שתורמים יותר לחברה, מאלה שלא עברו מסגרות כאלה.
  וענף הכדורסל, עם ערכים כמו יוזמה, אחריות קבוצתית, שיתוף פעולה, משמעת ועוד, הוא כר פורה להקניית ערכים חשובים שכל חברה זקוקה להם, בין אם מדובר בבנים ובין אם בבנות.
  עובדה: רוב השחקנים והשחקניות שעברו בקבוצות תחרותיות הופכים לחיילים ולאזרחים טובים יותר!

• קהל באולמות:
  מן הסתם זהו אחד האתגרים הגדולים של הענף, ואין ספק שיש הכרח להגדיל את הקהל באולמות. בעונת 2015/16 לקחנו על עצמנו באסא ירושלים להביא קהל לאולם בגבעת רם. בתקציב אפסי הצלחנו להביא לכל משחק בית בין 150 ל 250 אוהדות ואוהדים, בלי להיות מ"אריות... סליחה, לביאות הליגה".
  יש להקצות תקציבים כדי להגדיל את החשיפה של הליגה הזו בטלוויזיה, בדיוק כשם שמכבי תל אביב עושה זאת לפני כל משחק באירופה. 20% מהתקציב הציבורי צריכים לחזור לשיווק הליגה הזו בתשדירי טלוויזיה, כדי להעלות את המודעות לחשיבות הספורט לנשים.
  עובדה: כל קבוצה שהשקיעה מעט בהבאת אוהדים הצליחה ליצור קהל אוהדים של כמה מאות.

• רק 8 קבוצות:
  ובכן, זו תופעת הביצה והתרנגולת. במציאות שבה מועדון לא יכול לסמוך על כספים שיגיעו, וההקצבות נמוכות, אין לו עניין להמר על עצם קיומו רק כדי להפעיל קבוצה אחת מתוך 12, ולרוב הוא יעדיף לשחק בליגה השנייה. בעונת 2015/16 לפחות שלוש קבוצות החליטו שלא להירשם לליגה הראשונה בגלל הפרש של 100 אלף ש"ח.
  אל לו למועדון להיות תלוי בתקציבים עירוניים או בספונסרים בלבד. יש להגדיר תקציב לאומי ברור, שהמועדון יידע שהוא יכול לסמוך עליו.
  עובדה: שלוש קבוצות לא הציגו תקציב מינימום לליגת העל, כי היו חסרים להן בסך הכול 100 אלף ש"ח.

• כסף ציבורי:
  מלבד תקציבי הממשלה, יש גם תקציבים עירוניים ותקציבי מועצות מקומיות. תקציבים אלה ניתנים לפי קריטריונים עירוניים, מעבר לסל הספורט, על פי ראות עיניו של ראש העיר או המועצה, ולרוב נלקחים מהתקציב הכללי המיועד להפעלה השוטפת של העיר.
  בעוד שרק קבוצות בוגרות מעטות בנשים מקבלות תקציבים עירוניים משמעותיים, בבוגרים יש קבוצות רבות שמקבלות אותם, כבר מליגה א' בארבעת המחוזות, דרך שני המחוזות של הליגה הארצית ועד הליגה הלאומית. באופן יחסי, בסיכום הכולל, תקציבים אלה גדולים עשרות מונים מתקציבי כל קבוצות הנשים יחד.

• יישובי מיעוטים:
  כדורסל נשים הוא הספורט המפותח ביותר בקרב נשים ביישובים הערביים. בלי להיכנס לסיבות לכך, אחוז גבוה מאוד של יישובים ערביים מפתחים את הענף, וקבוצות רבות משתתפות בליגה של איגוד הכדורסל. כך הפך כדורסל הנשים בשנים האחרונות לגשר של ספורט והידברות בין העמים.

• אי השתתפות במיזמים קהילתיים:
  כל הקבוצות בליגה היו מחויבות לשניים עד שלושה אירועים קהילתיים בעונה. אסא ירושלים, וידוע לי שגם כל שאר האגודות, השתתפו בארבעה עד שישה אירועים קהילתיים במהלך השנה. זו הייתה אחת הדרכים להביא קהל למשחקים שלנו, וגם דף הפייסבוק שלנו (יותר מ 1,000 אוהדות ואוהדים) גדל בזכות זה.
  אפשר למצוא הוכחות לכל הפעילות המרשימה של הקבוצות במיזמים קהילתיים בדפי הפייסבוק שלהן.
  עובדה: כל הקבוצות השתתפו במיזמים קהילתיים יותר מהנדרש.
  הנה דוגמה קטנה מהפעילות שעשינו באסא ירושלים במהלך חמשת חודשי הפעילות:

• יותר מדי שחקניות חו"ל:
  זרות ומתאזרחות. אין ספק שבליגה שאינה משתתפת באירופה, אין שום סיבה שיהיו יותר משתי זרות בכל קבוצה (או שלוש זרות, ורק שתיים רשומות בכל משחק). יש חשיבות לכך שיהיו בליגה זרות שיעלו את רמת השחקניות הישראליות, אבל לא יתפסו את מקומן. כך גם לגבי מתאזרחות שאינן גרות בישראל: יש לשנות את חוקי המיסוי, כך ששחקנית ישראלית שאינה גרה בישראל לא תשלם פחות מסים משחקנית ישראלית תושבת המדינה. כך תינתן יותר במה לשחקניות צעירות. קבוצות שישחקו בחו"ל יוכלו לרשום עוד שחקניות זרות בסגל, אבל לא יותר להן לרשום בטופס המשחק יותר משתי שחקניות זרות!

• שגרירינו בחו"ל:
  אחרי האירוע הלא ספורטיבי בטורקיה, שבו הנבחרת שלנו חטפה בקבוקים ונאצות מצד האוהדים הטורקים, היה מחמם את הלב לראות אלפי צופים מגיעים למשחק הניצחון על הטורקיות. בעוד ששם משקיעים כספי עתק בכדורסל הנשים, אצלנו מעודדים את הנבחרת בצורה מכובדת ומכבדת, כפי שספורט צריך להיות. העובדה שאנחנו יכולים להתגאות בהישגים שלנו מול אירופה בענף הזה היא סיבה משמעותית לתת לו תקציבים גדולים יותר.
  הכבוד שהנבחרת הזו והקהל עשו באותה עונה באירופה גדול לאין ערוך מכל תקציב שניתן לענף.
  ולא תהיה שום אפשרות להגיע להישג ספורטיבי כזה בלי השקעות משמעותיות בכל שלבי ההכשרה של השחקניות הארצישראליות.

• אם כדורסל נשים כן, למה בדמינטון לא? ובכן, מעבר לכך שהכול עניין של היצע וביקוש, אם ניקח את העוגה התקציבית ונחלק אותה להרבה מספיק ענפים, במקרה הטוב יהיה לכל ענף כסף להגיע לאימון בקורקינט... יש חשיבות להקצות סכומי בסיס לכל ענף שמראה פעילות, אבל ההקצאה צריכה להיות דיפרנציאלית: ענף שמראה את הפעילות הגדולה ביותר צריך לקבל תמיכה רחבה יותר, כדי שנוכל לפרוץ את תקרת הזכוכית הבינלאומית. לשם כך יש להתמקד באותם ענפים שאכן יכולים להוות כוח משיכה משמעותי לכמה שיותר ילדות בגילאים הצעירים. ואין ספק שהכדורסל הוא הענף המשמעותי כיום אצל נשים, שיכול להביא אותנו למקומות שבהם אנחנו רוצים להיות בעוד עשר שנים.

• ולסיכום:
  
  עד שלא ישתנו הדיאלקטיקה והרטוריקה בדיון לגבי תקציבים עבור ספורט הנשים, לא יהיה כאן שום שינויי!
  ברור שהתפישה הפטריארכלית במדינה לגבי ספורט הישגי לנשים (ונשים בכלל) מביא אנשים רבים להסתכל על הנושא מבעד פריזמה בעלת צבע אחד בלבד (ורוד?)
  הפרדיגמות הנטועות עמוק בתרבות הספורט במדינה אינן מאפשרות ראיה רחבה יותר של חשיבות הספורט התחרותי הישגי לנשים ולהתפתחות החברה כחברה בריאה ושוויונית אך מי שצריך להוביל את השינוי הזה חייב להיות הנשים עצמן שהן רוב במדינה ובעלות כוח אלקטורלי עצום שבשום שלב עד כה לא בא לידיי ביטוי
   
  רוצות שינוי?
  צריכות לקחת אותו!
  או כפי שאני אומר תמיד לרכזים/זות בקבוצות הכדורסל שלי:
  "מנהיגות לא מקבלים מנהיגות לוקחים!"
  התחילו להנהיג ורבים יבואו אחריכן!!!
   
  המטרה: 24 מליון ש"ח לשנה, מכאן יש להתחיל את המשא ומתן
  לעניות דעתי השאלה אינה צריכה להיות מה קורה עם ה2.4 מליון ש"ח שהובטח ולא הועבר אלא לאור כל זאת מדוע אנו לא מדברים על 24 מליון ש"ח לקידום הענף לקידום האישה, לקידום השוויון הבין מגדרי.

  לדעתי יש חשיבות רבה לקידום מאמנות כדורסל ולתמיכה מלאה במאמנות מקצועיות, כדי שהן יובילו לא רק קבוצה אחת או שתיים בארץ אלא את כולן.
  ועל כך יש לדון בנפרד. הגיע הזמן לסגור את הפערים ההיסטוריים: 2.4 מיליון (התקציב לליגה נכון ל 2016) זה לעג לרש!
  הצעה: תוכנית חומש של 24 מיליון ש"ח לשנה,
  20% לשיווק הליגה
  20% לקרן לפיתוח שחקניות מוכשרות באגודות, בגילאי 18 עד 21
  20% למלגות לימוד לשחקניות ישראליות במוסדות מוכרים
  20% לתקציבי האגודות שבליגת העל
  20% לעתודות תקציביות וערבויות מדינה, למקרה של אי עמידה בהתחייבויות של גורמים פרטיים