השחקן הארצישראלי

מדוע השחקן הארצישראלי
לא מוצא מקומו במגרש בקבוצות המקצועניות בארץ?

מדוע השחקן הארצישראלי
לא מוצא מקומו במגרש בקבוצות המקצועניות בארץ?
כשאלה מורכבת ניתן למצוא גם לה תשובות פשוטות רבות שאינן בהכרח נכונות
ניתן לחלק זאת ל-4 מרכיבים שבכל אחד למעשה ניתן לפתוח דיון גדול:
החינוך והתרבות הספורטיביים בארץ
הכשרת המאמנים המלמדים
הכשרת השחקן ממוקד המטרה
מבנה הזרמת התקציבים לספורט

אקסיומה ראשונה:
הספורטאי הארצישראלי עצלן.
ובכן אם בודקים את הצעיר בגילאי 18-21 בארץ מול חברו בחו”ל, הצעיר בארץ נדרש להרבה יותר מכל אחד אחר בעולם המערבי, מצופה ממנו שילך לצבא/ שרות לאומי
שיקדיש 3 שנים מהיקרות ביותר שלו למען הכלל
הצעיר הארצישראלי לא עצלן יותר מחברו המערבי!
להיפך, הוא נדרש להכין עצמו ולעשות מה שאף שחקן קולג’ בגילו נדרש לעשות
ובעוד שהאחרון עוסק כ-6 שעות ביום באימון כדורסל חברו הארצישראלי… במקרה הכי קל מנכש עשבים בחצר של בסיס ומתרוצץ מרס”ר לרס”ר כדי לקבל אישור יציאה לאימון

אקסיומה שניה:
השחקן הארצישראלי נמוך מדי ולא אתלטי מספיק על מנת לשחק כדורסל מקצועני
כשבודקים את נבחרת העתודה האחרונה מתברר שלא נפלנו מרוב הנבחרות מבחינה פיזית מולן שיחקנו וההבדלים, אם קיימים, עומדים על ס”מ בודדים
אנקדוטה קלה: כשנבחרת ארה”ב למכביה מגיעה לארץ פתאום מתברר שיהודים כן יכולים להיות גבוהים וחסונים…. (תבואו לראות עוד 3.5 שנים)
לגבי הנושא האתלטי זהו נושא מורכב שקצרה היריעה מבחינתי להתייחס אליו כאן
רק אומר שבארץ לא הולכים על החוזקות הפיזיות של השחקן הארצישראלי ובונים ארגז כלים פיזי שאינו מתאים לו ומדגיש דווקא את החולשות שלו

אקסיומה שלישית:
לשחקן הארצישראלי אין מתקנים מספיק מקצועיים לאימונים בארץ
אם בודקים היכן השחקן האפרו-אמריקאי מתפתח מגלים שלרוב זה במגרשי “בלטות” וחברו המזרח אירופאי עושה אימונים במקלטים מעופשים או באולמות משנות ה-70
ובמערב אירופה כמו צרפת כמעט ולא תמצאו מגרש כדורסל בחוץ שניתן לשחק בו
יש מספיק מתקנים טובים בארץ ובכל פינה יש מגרש שאפשר ללכת לזרוק עשרות אלפי זריקות בחודש!

אקסיומה רביעית:
המדינה לא משקיעה מספיק משאבים לפיתוח הספורט בכלל
ראשית המדינה לא משקיעה סכומים משמעותיים גם בהייטק ובכל זאת ההיטק פורח
שנית המדינה הגדילה את תקציב הספורט לקרוב למיליארד ₪ אך מראש זו לא הייתה הבעיה
כי כאמור למדינות מזרח אירופה יש הרבה פחות כסף ומשקיעות הרבה פחות בספורטאים שלהן

אקסיומה חמישית:
רמת האימונים בארץ נמוכה מרמת האימונים בעולם המערבי
כל מי שראה השתלמות מאמנים של מאמני קולג’ וותיקים מגלה מהר מאוד שמה שהם עושים באימונים…
זה שמיניות ויתרון מספרי הוותיק והטוב של 3 על 2 ו-2 על 1 בחזרה…
במהלך ההשתלמות אני מסתכל על המאמנים ורואה את השאלה על פניהם: בשביל זה הגעתי להשתלמות כדי ללמוד שמיניות…?
(את מה שרובם לא מבינים אני מרחיב בהמשך המאמר)

אני יכול להמשיך למנות אקסיומות נוספות ולבדוק האם הן עומדות במבחן המציאות, חלקן אכן תעמודנה אך רובן יקרסו מול המציאות
אז מה לעזאזל קורה כאן?
מדוע אנחנו לא מצליחים לפרוץ את תקרת הזכוכית של 10 דקות משחק לשחקן ארצישראלי בקבוצות המקצועיות בארץ
ובכלל זה דקות משמעותיות במשחקים הבינלאומיים, שלא לדבר על דקות מינימאליות לשחקן הצעיר
“כיצד זה טעינו, טרם הונח לנו, אותה ארץ שמש, אותה לא מצאנו” (שאול טשרניחובסקי)

אז הינה 3 נקודות שמצאתי לנכון להתייחס בהרחבה
יש עוד אך החלטתי להתמקד בשלוש אלה אשר נראות לי המשמעותיות ביותר

ראשית הגדרת מטרה לאומית בפיתוח שחקנים וספורטאים ישראלים
יש להגדיר את הספורט העממי, התחרותי וההישגי כערך לאומי עבור כלל האזרחים בארץ
כי ברגע שהמדינה מגדירה שיש ערך מסויים אותו היא רוצה לפתח היא יודעת להפנות תשומת לב ומשאבים גם אם לא תמיד כספים לפיתוח אותם ערכים.

כספים אדירים מוזרמים לספורט, מליארדים של דולרים נמצאים בספורט בארץ אבל 99% ממנו מופנה “לספורט הצפיה”: שחקנים זרים, מרוצי הג’ירו, מרוצי מכוניות למינהם
אך פחות מאחוז מזה מופנה “לספורט העשיה” מול “ספורט הצפיה”
המדינה מלמדת את אזרחיה שבספורט צופים, לא משתתפים
למעשה המקום היחידי שספורט צפיה הופך לספורט עשיה הוא בריצות המרתון שתפסו תאוצה אדירה ב-10 שנים האחרונות ועשרות אלפי ישראלים מוצאים עצמם בספורט זה

אם המדינה הייתה דורשת שעל כל שקל שהיא מגייסת (לא רק מעבירה מתקציבה) 0.1% ממנו יצבע עבור “ספורט לימודי” באותו ענף יש סיכוי שענף זה יתפתח הרבה יותר
לסיכום שלב זה הבעיה אינה כספית הבעיה היא ערכית!

וזה יהיה רק החזר קטן מאוד אל מול ההשקעה שאותו צעיר משקיע עבור המדינה ב-3 שנים

שנית, פיתוח מאמנים מלמדים
המאמנים בארץ לא נופלים מחבריהם בכל מקום אחר בעולם
אך ה”מאמן המלמד” לא מקבל כמעט שום מעמד לעומת חברו המאמן הטאקטי
ניתן לספור על 2 ידיים כמות המאמנים בכל הארץ שעובדים באגודות על מנת ללמד כדורסל
והאגודות המקצועיות כשהן מגייסות עוזרי מאמנים הן קודם מוודאות שהם יודעים לערוך וודאו
ואז בודקים האם הם מכירים את כל השחקנים של כל שאר הקבוצות בליגה

אך לא תמצאו כמעט שום מאמן באף אגודה מקצועית בארץ
שתפקידם לנתח וללמד תנועה של שחקני הקבוצה ולדעת כיצד ניתן לשפר את יכולותיהם מתוך יכולותיהם

מאמנים מסוג זה נמצאים בכל קבוצה ב-NBA וברוב הקבוצות המקצועיות האירופאיות
הם מקבלים תפקיד משמעותי ולרוב אלה המאמנים שנשארים לאורך שנים בתפקידם והם אלה שיוצרים את “שפת המועדון המקצועית”.
בארץ הם פשוט לא מקבלים עבודה וגם כשהם כן מקבלים הם “עפים” יחד עם המאמן שהביא אותם איתו
אותו מאמן שידע להעריך את עבודתם המקצועית בתחילת העונה כשכולם היו עדיין חברים

ולגבי ההשתלמויות והתרגילים שהתייחסתי בתחילת המאמר, חלק גדול מהמאמנים בארץ הם אספני תרגילים
ולרוב אינם מבינים שלא התרגיל עושה את השחקן אלא תיקון הטעיות הלימוד וההקפדה על תיקונן
כפי שאני אומר בהשתלמויות ובקורסים שאני מעביר:
אם אינכם יודעים לראות טעויות ולתקן אותן עדיף יהיה להביא מסך ענק ולהקרין סרטון יוטיוב של המאמנים אותם אתם מעתיקים….

הגדרת מטרת השחקן
עד כה נמנעתי מלהתייחס לאחריות השחקן עצמו למצבו שלו
כי אני באמת רואה שחקנים צעירים רבים שעובדים עם מאמנים אישיים חזק וקשה על מנת להתקדם
אבל כשאני שואל את אותם שחקנים שמגיעים אלי “מה המטרה שלהם” לרוב תשובתם: “להגיע הכי רחוק שאני יכול”

כל בעל עסק, כל אדם שמצליח… כל מי שניסה לטפס אי פעם לאוורסט, מעולם לא הגדיר לעצמו מטרה: “להגיע הכי רחוק שאני יכול”…
זו אינה מטרה, זוהי למעשה סוג של הזיה, חלום בהקיץ…
אין מקום כזה “הכי רחוק שאפשר”

כשאני עובד עם אנשי / נשות עסקים בתחילת דרכם כמו גם עם שחקנים ושחקניות
הדבר הכי משמעותי הוא בניית התהליך:
-הגדרת מטרה,
-הגדרת יעדים אופרטיביים,
-בניית ארגז כלי עבודה מותאמים, על פי חוזקות חולשות
-תחילת פעילות ועבודה,
-בקרה,
-הסקת מסקנות
-וחוזר חלילה בהתאם למסקנות

ברגע ששחקן, בעל עסק או כל מתאמן שמגיע אלי, מבין זאת, הוא מגלה (כן כן, גם היא) שיש מספר דרכים יעילות יותר להגיע למטרה שקבענו
והיא לעולם לא מוגדרת למחר בבוקר אלא לעוד 5 שנים
ולא חייבים ללכת בגיל 18-19 לשבת על הספסל בליגה הלאומית
ולעיתים עדיף ללכת להוביל קבוצה דווקא בליגה א’
ובלבד שהמאמן שנמצא שם הוא “מאמן מלמד”
ומוכן לתת לאותו שחקן צעיר את המפתחות, גם ובעיקר, כשהוא עושה טעויות
ולאפשר לאותם שחקנים מוכשרים להתאמן עם קבוצה בליגת העל ולהוביל במקביל קבוצה בליגה א’
ניתן לחילופין להחליט באיגוד שליגות ב’ עד ארצית מוחרגות מהליגות המקצועיות ושחקן יכול להשתלב ב-2 המסגרות
וכך ללמוד מהשחקנים המנוסים בליגה המקצוענית וליישם בליגה הנמוכה

אפשרות נוספת שאני מנסה לקדם כבר שנים רבות ליגה עד גיל 24
ועל כך כתבתי מאמר שלם באתר שלי האקדמיה לכדורסל ברשת
אך זה… חלום רחוק!

להזמנת הרצאה / אימון – התקשרו 0506616157
הצטרפו לקבוצת סוגיות בלימוד ואימון כדורסל

יועד אגמון – מאמן
האקדמיה לכדורסל ברשת