כדורסל כאמנות לחימה

שליטה בכדור OUT – שליטה במרחב IN

כדורסל, בעיניי, הוא הרבה יותר ממשחק עם כדור ו-10 שחקנים על מגרש. זהו עימות. עימות שקט, מתמשך, חכם. ולכן – כשאני ניגש לאמן, אני רואה את המשחק לא כספורט בלבד, אלא כאמנות לחימה לכל דבר.

כן – אמנות לחימה.

כמו באייקידו, שם מתרגלים שליטה בתנועה, בתגובה, ובהשפעה על היריב, תוך שימוש בחרב או סכין – גם בכדורסל אנחנו משתמשים ב"כדור" ככלי. כמו החרב באייקידו, גם הכדור בכדורסל הוא לא המטרה, אלא האמצעי.
המטרה האמיתית היא שליטה – לא רק בכדור – אלא בכל מה שמתרחש סביבו:
בתנועות היריב, במרווחים על המגרש, בתזמון, ובתחושת הזמן והמרחב.

בג’ודו, אומנות ללא נשק, מדגישים שליטה ביריב דרך מגע, שיווי משקל והפלתו.
בכדורסל – כמו באייקידו – אנחנו רוצים להשפיע על תנועת היריב עוד לפני שהוא נוגע בנו. להכניס אותו למצב של תגובה במקום יוזמה.
וזה בדיוק מה שאני שואף ללמד באימונים שלי:
שחקן לא שולט במשחק דרך הידיים בלבד, אלא דרך התודעה, הקריאה, וההשפעה על מה שקורה סביבו.

מה זה אומר באימון?

בסרטון המצורף אנחנו עובדים על טכניקה פשוטה למראה, אך עמוקה במשמעות:
השחקן משתמש בכדור פילאטיס גדול – לא כדי לחזק את השרירים, אלא כדי ללמוד שליטה בתנועה, במרכז הגוף, ובתגובות.
הוא צריך להזיז את הכדור, את עצמו, וגם – וזה העיקר – לשלוט בתגובת השחקן שמולו.

הכדור הגדול מונע תנועות מהירות ומכריח את השחקן להיות מדויק, מחושב, קשוב. הוא חייב להבין איפה היריב, מה הוא רואה, מה הוא יחשוב שהוא הולך לעשות – ואז לשבור את התבנית, בדיוק כמו באמנות לחימה.
אנחנו לא רק מתרגלים כדרור או מסירה. אנחנו מתרגלים שליטה במצב, בנפש של היריב, ביצירת יתרון – שהוא לא רק פיזי אלא גם מנטלי.

למה זה חשוב?

שחקנים רבים משקיעים את כל זמנם בלשפר את השליטה בכדור – וזה חשוב. אבל אם אתה שולט רק בכדור – אתה שחקן טכני.
אם אתה שולט בכדור כדי לשלוט במשחק – אתה לוחם.

כששחקן לומד לגרום ליריב להגיב לו, כשהוא יוזם את הקצב, את השטח, את הכיוונים – הוא מייצר שליטה עמוקה יותר. הוא לא רק משחק – הוא כופה את המציאות שהוא רוצה על המגרש.

בדיוק כמו לוחם בזירה.

בתקופה האחרונה אני שומע יותר ויותר קולות במרחב האימון שאומרים:
"צריך לתת לשחקנים להתנסות. שימצאו את הדרך בעצמם."

אז נכון – יש בזה משהו.
אבל האמת? זה עובד רק על אחוז קטן מאוד מהשחקנים.
אותם נדירים עם אינטליגנציה תנועתית גבוהה, כאלה שבאמת מסוגלים לקרוא, לפרש, ללמוד ולדייק – לבד.

אבל רוב השחקנים?
רובם צריכים כלים. כיוון. תיקון. מסגרת. פרשנות. חזרתיות. פירוק והרכבה.

לתת לשחקן "למצוא את דרכו" זה רעיון רומנטי, אבל במציאות של מגרש – זה מתכון להתברברות.

כמו שבאייקידו, המורה לא פשוט משאיר את התלמיד לנסות שוב ושוב עד שיבין –
הוא מדגים, עוצר, מדייק, מתקן…
הוא מעביר את המתודה – מתוך הבנה, לא מתוך ויתור.

גם בכדורסל, מאמן אמיתי לא רק יוצר סביבה פתוחה – הוא יוצר סביבה מכוונת.
הוא מביא תרגילי הכנה, מצבים מודרכים, שאלות, סימונים, סימולציות.
הוא מאיר לתלמיד את הדרך – לא הולך במקומו, אבל בהחלט שולח פנס.

כי ללמד שחקן לשחק, זה לא רק לתת לו לשחק.
זה ללמד אותו לחשוב, להבין, לבחור נכון, לראות מעבר.
וזה קורה רק כשמאמן לא מפחד לכוון, לתקן, להאיר ולדרוש.

לא כל שחקן צריך רק חופש, רובם – צריכים גם הכוונה.

רוצים להבין עוד על השיטה לאימון קוגנטיבי תגובתי?
הזמינו עכשיו את הספר, האפליקציה והערכה

להזמנת הרצאות ומידע נוסף
https://wa.me/972506616157

בהצלחה, יועד אגמון
האקדמיה לכדורסל ברשת