"למה אני לא מקבל/ת דקות משחק?" או "אני חושב/ת שמגיע לי יותר דקות!" או "אתה לא מאמין בי"
או "אין לי ביטחון בגלל שאני לא מקבל/ת דקות משחק"…
כל מאמן מכיר את המשפטים האלמותיים האלה וכל שחקן בשלב זה או אחר בצורה זו או אחרת מבטא אותם.
אז מה באמת מאמן מחפש אצל שחקן ומדוע מאמן מעדיף שחקן כזה על אחר?
אני מסביר לשחקנים שלי שאני מחפש שני סוגי שחקנים:
1. שחקן שמיצר נקודות
2. שחקן שמיצר כדורים
1. שחקן שמיצר נקודות:
א. כמובן שחקן קולע / סקורר
ב. שחקן שמוסר אסיסטים ובזכותו נוצר סל
ג. שחקן שנותן חסימה כה טובה שהשחקן עם הכדור נשאר פנוי לגמרי
אישית, אני מקפיד לפרגן לשחקנים ב' וג' כי את ה-א' כולם רואים ומעודדים
2. שחקן שמיצר כדורים:
א. שחקנים שלוקחים ריבאונד הגנה
ב. שחקנים שגורמים לשחקן ההתקפה לזרוק זריקה קשה
(כדי ששחקני 2.א' יקחו יותר ריבאונדים)
ג. חטפני כדורים ושחקנים שגורמים לשחקנים לאבד כדורים
ד. סוחטי עבירות תוקף (שעובדות)
ה. אבל הכי אני אוהב שחקנים שלוקחים ריבאונד התקפה…
(אצלי הם מקבלי את הניקוד הגבוה ביותר!)
רוצים יותר דקות משחק? תביאו לי יותר מ-1. או מ-2.
רוצים באמת לשחק הרבה? תביאו לי מ-1. וגם מ-2. וכמה שיותר מהם
שום דבר לא באמת קבוע או סופי
יש רגע כזה בעונה שבו המשחק נתקע. הקצב נעלם, ההתקפה תקועה, שחקן מוביל בבעיית עבירות, זה הרגע שבו מאמן לא מחפש כוכב, הוא מחפש פתרון. ושחקן ספסל גדול לא רואה בעצמו מחליף, הוא רואה בעצמו תשובה לשאלה שהמשחק מציב.
שחקן ספסל אמיתי צריך להיות הכלי שהמאמן שולף כשהמצב מסתבך. כשהקבוצה רכה מדי והוא צריך מישהו שיכניס אגרסיביות בהגנה ויעצור חדירה אחת קריטית. כשהריבאונד בורח והוא צריך גוף שיסגור צבע ויחזיר שליטה. כשההתקפה עומדת והוא צריך שחקן שמוכן למסור את המסירה הנכונה או לתת חסימה שתשחרר קלעי. כשהיריבה רצה והוא צריך עבירת תוקף אחת שתשנה מומנטום. כשהקצב גבוה מדי והוא צריך שחקן שמסוגל להרגיע, לקבל החלטה נכונה ולשמור על הכדור.
מאמן חושב בתרחישים. מי יעלה כשיש בעיית ריבאונד. מי יעלה כשצריך לחץ על מוביל הכדור. מי יעלה כשצריך קליעה מבחוץ. אם אתה יושב על הספסל ושואל למה אני לא משחק, אתה מפספס את השאלה האמיתית. השאלה היא באיזה מצב קשה אני הפתרון.
קריירה לא נבנית רק בדקות שאתה מקבל אלא ביכולת שלך להיות רלוונטי ברגעי משבר. שחקן שבונה לעצמו זהות ברורה, שמפתח יתרון חד, שמוכן נפשית להיכנס בלי חימום ארוך ובלי תירוצים, הופך מנכס שולי לנכס אסטרטגי. וכשמאמן יודע שיש לו על הספסל שחקן שהוא פתרון אמיתי, הוא לא מפחד ללחוץ על החילוף. הוא עושה זאת בביטחון.
היכן תוכיחו לי?
באימונים מוכיחים שיש טעם לקחת אתכם סיכון במשחק!
ולגבי נושא הביטחון, ברור שזו מראה דו צדדית, המאפשרת לראות גם את הצד השני וגם את עצמך, מי נותן בטחון למי? השחקן למאמן שהוא מחליט לבטוח בו ולתת לו לשחק (על חשבון מצב שיפטרו אותו באמצע העונה) או המאמן לשחקן. העוגן הן של השחקן והן של המאמן לא יכול להיות בצד השני, הוא חייב להיות בו עצמו וגם על כך בהזדמנות אחרת.
להזמנת השתלמות
בנושא ההגנה האישית והגנות בכלל
ניתן להתקשר בטלפון 050-6616157
BEST U CAN B
בהצלחה, יועד אגמון
האקדמיה לכדורסל ברשת
| למידע נוסף | להזמנת הספר | להורדת האפליקציה | למאמרים | להזמנת ערכה |