אוהבים לשחק

מי משחק משחקים?
ישנן ארבע רמות של משחקים רשמיים ולעיתים קרובות אנו מערבבים בניהן.
כשאני רואה מאמן ילדים, נערים ואף מאמני נוער שבונים את הטקטיקה ואת הקבוצה שלהם כאילו שזו קבוצת בוגרים אני אומר לעצמי, מישהו למעלה במערכת התבלבל בהבנת מטרות האימון והתחרות בכל שלב התפתחותי.

כדי ליצור מסגרת ברורה יותר, מוצע להתייחס לארבע רמות של הכשרה ספורטיבית, המבוססות על שיוך הקבוצה לרמות תחרותיות שונות:

1. ספורט עממי: ברמה זו, עצם ההשתתפות היא המטרה העיקרית. זה כולל בתי ספר לכדורסל, תחרויות מתנ"סים וכדומה. המיקוד כאן הוא על הנאה, פיתוח מיומנויות בסיסיות וטיפוח אהבה לספורט. מחקרים מראים כי השתתפות בספורט עממי מגבירה את הביטחון העצמי ומשפרת את הבריאות הכללית של המשתתפים
2. ספורט תחרותי: ברמה זו, המאמץ לביצוע מיטבי הוא המוקד, אך לא בהכרח התוצאה הסופית. זה מתייחס למשחקי ליגה לנערים ברמה לאומית ומעלה. כאן, הדגש הוא על פיתוח מיומנויות מתקדמות, הבנה טקטית ויכולת להתמודד עם לחץ תחרותי. מחקרים מצביעים על כך שספורט תחרותי מפתח כישורי מנהיגות ועבודת צוות .
3. ספורט הישגי: ברמה זו, התוצאה הסופית היא המטרה העיקרית, והניצחון הוא היעד המרכזי. זה כולל משחקי בוגרים, נבחרות אזוריות וכדורסל מקצועני. כאן, האימונים והתחרויות מכוונים לשיפור ביצועים ברמה הגבוהה ביותר. מחקרים מראים כי ספורטאים ברמה זו מפתחים רמות גבוהות של חוסן נפשי ויכולת התמודדות עם לחץ 
4. ספורט הישגי בינלאומי: זוהי הרמה הגבוהה ביותר, הכוללת תחרויות כמו אולימפיאדה ואליפויות עולם. למרות שלעיתים עצם ההשתתפות נחשבת להישג, המטרה היא להגיע לרמת הביצוע הגבוהה ביותר האפשרית. מחקרים מצביעים על כך שספורטאים ברמה זו מפתחים מיומנויות קוגניטיביות וגופניות יוצאות דופן

המטרה העיקרית של מאמנים ואגודות ספורט צריכה להיות הכשרת מספר רב ככל האפשר של שחקנים להגיע לרמות הגבוהות ביותר, תוך שאיפה למצוינות. עם זאת, חשוב לא להזניח את אותם שחקנים שעבורם הספורט נשאר ברמה העממית או התחרותית, ואשר תורמים לקבוצותיהם ונהנים מהמשחק.

מומלץ לבנות תוכניות אימונים המותאמות לכל רמה, תוך התחשבות בציפיות הן של המאמנים והן של השחקנים והוריהם. גישה זו לא רק מפחיתה תסכול בטווח הארוך, אלא גם מאפשרת התאמה מדויקת יותר של האימונים למטרות הספציפיות של כל קבוצת גיל ורמת מיומנות.

לסיכום, הבנה מעמיקה של ארבע רמות אלו של ספורט תחרותי מאפשרת למאמנים ולארגוני ספורט לפתח תוכניות אימון יעילות יותר, המותאמות לצרכים הייחודיים של כל קבוצת גיל ורמת מיומנות. גישה זו מבטיחה לא רק את פיתוחם של ספורטאי עילית, אלא גם את טיפוח אהבת הספורט והפעילות הגופנית בקרב מספר רב יותר של משתתפים.

שורה תחתונה המטרה שלנו (לעניות דעתי) כמאמנים ואגודות, צריכה להיות להכשיר כמה שיותר שחקנים להגיע לנבחרות בינלאומיות ולשאוף הכי גבוה שניתן מבלי לפספס את אותם שחקנים שמבחינתם המשחק הינו ברמה של ספורט עממי/תחרותי והם אוהבים לשחק ומסוגלים לתרום לקבוצה בהם הם נמצאים.

אני ממליץ מאוד לבנות את האימונים בהתאם כמו גם את הצפיות מהקבוצה שלכם בניכם לבין עצמכם כמאמנים וביניכם לשחקנים ולהורים שלהם בין השאר כדי לחסוך תסכול בהמשך אך גם על מנת להבין איזה סוג של אימון עליכם לבנות להכין את השחקנים שלכם להשגת המטרה שלהם

מקורות

Eime, R. M., Young, J. A., Harvey, J. T., Charity, M. J., & Payne, W. R. (2013). A systematic review of the psychological and social benefits of participation in sport for children and adolescents: informing development of a conceptual model of health through sport. International Journal of Behavioral Nutrition and Physical Activity, 10(1), 98.

Gould, D., & Voelker, D. K. (2010). Youth sport leadership development: Leveraging the sports captaincy experience. Journal of Sport Psychology in Action, 1(1), 1-14.

Fletcher, D., & Sarkar, M. (2012). A grounded theory of psychological resilience in Olympic champions. Psychology of Sport and Exercise, 13(5), 669-678.

Ericsson, K. A., Charness, N., Feltovich, P. J., & Hoffman, R. R. (Eds.). (2006). The Cambridge handbook of expertise and expert performance. Cambridge University Press.

בהצלחה
יועד אגמון – מאמן

להזמנת הספר והערכה לאימון קוגניטיבי תגובתי