אוהבים לשחק

מי משחק משחקים?
ישנן ארבע רמות של משחקים רשמיים ולעיתים קרובות אנו מערבבים בניהן.
כשאני רואה מאמן ילדים, נערים ואף מאמני נוער שבונים את הטאקטיקה ואת הקבוצה שלהם כאילו שזו קבוצת בוגרים או לחילפין כאילו זו קבוצת קולג' אני אומר לעצמי, מישהו למעלה במערכת התבלבל…

אז כדי לעשות סדר אני מציע להתיחס לארבע רמות של הכשרה על פי שיוך הקבוצה לרמות:

• ספורט עממי
  משחקים שעצם ההשתתפות בהם היא החשובה – בתי ספר לכדורסל, תחרויות מתנ"סים וכו'…

• ספורט תחרותי
  משחקים שהניסיון לבצע את המרב היא החשובה (לא בהכרח התוצאה) – משחקי ליגה לנערים לאומית ומעלה.

• ספורט הישגי
  משחקים שהתוצאה הסופית בהם היא החשובה והמטרה העיקרית הינה לנצח – משחקי בוגרים, נבחרות אזוריות, כדורסל מקצועני.

• ספורט הישגי בינלאומי
  ובכן… לעיתים עצם ההישתפות היא הישג כשלעצמו אך ברור שהמטרה הינה הרמה הגבוהה ביותר שניתן להגיע אליה – אולימפיאדה, אליפויות עולם וכדומה.

שורה תחתונה המטרה שלנו (לעניות דעתי) כמאמנים ואגודות, צריכה להיות להכשיר כמה שיותר שחקנים להגיע לנבחרות בינלאומיות ולשאוף הכי גבוה שניתן מבלי לפספס את אותם שחקנים שמבחינתם המשחק הינו ברמה של ספורט עממי/תחרותי והם אוהבים לשחק ומסוגלים לתרום לקבוצה בהם הם נמצאים.

אני ממליץ מאוד לבנות את האימונים בהתאם כמו גם את הצפיות מהקבוצה שלכם בניכם לבין עצמכם כמאמנים וביניכם לשחקנים ולהורים שלהם בין השאר כדי לחסוך תסכול בהמשך אך גם על מנת להבין איזה סוג של אימון עליכם לבנות להכין את השחקנים שלכם להשגת המטרה שלהם

בהצלחה
יועד אגמון